מאמרים> חלוקת רכוש בין בני זוג
חלוקת הרכוש בין בני זוג יכולה להיות מורכבת ביותר שכן היא תלויה במספר רב של גורמים. בין גורמים אלה ניתן למנות את המעמד האישי של בני הזוג (נשואים או ידועים בציבור), את סוג הנכסים, מועד רכישת הנכסים ואופן רישום הזכויות בהם, את אופן מימון רכישת הנכסים, קיומם של הסכמים בין הצדדים בנוגע לרכושם, ועוד. יחד עם זאת חשוב לזכור כי בני זוג יכולים להסכים לחלק את הרכוש ככל העולה על רוחם – אם בהסכמה מראש בהסכם ממון, ואם בהסכם פרידה או הסכם גירושין בהגיע היחסים אל קיצם. כעקרון אין הסכמה אליה יגיעו הצדדים, אשר המשפט ומארג הדינים עלולים לסכל. בחיבור זה נעמוד על עמדת הדין היכן שהוא נדרש להכריע עבור הצדדים שלא עלה בידיהם לחלק את הרכוש בהסכמה.
חלוקת רכוש בין בני זוג נשואים
בני זוג אשר נישאו לאחר 1.1.1974 חוסים תחת תחולתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. בהקשר זה, בני זוג שנישאו לפני מועד זה יחשבו לשם חלוקת הרכוש כ"ידועים בציבור". החוק מחיל על זוגות נשואים את משטר איזון המשאבים אותו אימץ החוק, והוא שונה בעקרונותיו ממשטר הלכת השיתוף החל על ידועים בציבור. הנוסחה שבלב החוק לכאורה פשוטה: כל הרכוש שצברו הצדדים מיום הנישואין ועד יום פקיעתם, בהתעלם מן השאלה על שם מי רשום אותו רכוש, הוא בבחינת רכוש משותף. את השווי של רכוש זה יש לאזן בין הצדדים. אותו בן זוג המחזיק בידיו נכסים בשווי רב יותר לעומת בן הזוג האחר, יעביר לבן הזוג האחר מחצית מן ההפרש שלטובתו וכך "יתאזנו" המשאבים.
מהו רכוש משותף וכיצד מאזנים אותו
כל הרכוש אותו צברו שני הצדדים בתקופת הנישואין הוא בבחינת רכוש משותף כאמור, ובכלל זה כל הכספים שצברו הצדדים, החסכונות וניירות הערך; נכסים עסקיים ממשיים, מניות וזכויות אחזקה; כל הזכויות הסוציאליות מקרנות פנסיה ועד קרנות השתלמות וקופות גמל; כל המיטלטלין, החל מכלי רכב ועד רהיטים; שווים של נכסי המקרקעין; וכן נכסים בלתי ממשיים כגון נכסי קריירה ומוניטין. נעיר כי חישוב שווין של זכויות אלה, שבחלקן טרם בשלו למימוש ובחלקן ימשיכו להצטבר עד גיל פרישה, היא מלאכה מורכבת שלא בתחום מומחיותו של בית המשפט, כי אם במומחיותו של רואה חשבון אקטואר, שבית המשפט ימנה כמומחה מטעמו.
חוק יחסי ממון מכיר גם בנכסים שיוחרגו מן השיתוף ויחשבו כרכוש פרטי שאינו עומד לחלוקה בין הצדדים. החוק הגדיר חריגים אלה במפורש, והם כספים ונכסים שניתנו בירושה או במתנה, כאלה שנצברו לפני הנישואין, וכן קצבאות ותשלומים להם זוכה אחד הצדדים בגין נזקי גוף. אלא שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. כספי ירושה או מתנה בהם זכה אחד מבני הזוג, אשר שימשו את בני הזוג למטרה משותפת – כגון רכישת דירת מגורים – או שפשוט הופקדו בחשבון המשותף לשימוש הצדדים, יכולים "להפוך" למשותפים. הוא הדין לגבי כספים אותם צבר צד מלפני הנישואין, אך "נכנסו" לשיתוף ושמשו את הצדדים במשותף.
חלוקת רכוש בין ידועים בציבור – הלכת השיתוף
הלכת השיתוף נולדה בבית המשפט העליון, ומאפייניה שונים ממשטר איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון. בלב הלכת השיתוף מונחת חזקה – "חזקת השיתוף". חזקה היא הנחה משפטית הניתנת לסתירה, וכך קבע בית המשפט העליון חזקה לפיה רואים בני זוג אשר קיימו חיי זוגיות תקינים במסגרת משק בית משותף, כאילו הסכימו לשתף ביניהם את הנכסים שיצבור כל אחד מהם. ככל שהצדדים חיו כידועים בציבור זמן רב יותר, כך יעלה הקושי לסתור את החזקה.
ויחד עם זאת יש לשים לב כי במובן זה הלכת השיתוף חלשה יותר ממשטר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון. החוק יוצא מנקודת הנחה כי הרכוש שצברו הצדדים הוא משותף, בהתעלם מאופן רישומו, בעוד הלכת השיתוף לא די בה היכן שנכס מסוים רשום על שמו של אחד הצדדים בלבד. זה הטוען לשיתוף בנכס כזה, נדרש להוכיח כוונת שיתוף ספציפית לגביו ולא תמיד בית המשפט יסתפק בעצם קיומה של זוגיות תקינה במסגרת משק בית משותף.
כשם שצוין בפתח הדברים, חלוקת רכוש בין בני זוג עלולה להיות מורכבת ביותר ותלויה בשלל גורמים. יצוין עוד כי הליך לחלוקת הרכוש הוא מהיקרים שבהליכים המשפטיים בבית המשפט לענייני משפחה, החל מגובה האגרה ועד העלויות הכרוכות בניהול התביעה עד למתן פסק הדין המכריע.
ברוב המכריע של המקרים, הסכמה על אופן חלוקת הרכוש לא תהיה שונה בהרבה מהחלוקה עליה יורה בית המשפט בסופו של יום, ובמידה ויידרש להכריע. יש לעשות חושבים אם כן בטרם נכנסים ל"הרפתקה" רכושית בבית המשפט.
בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של פניה להליכי גישור אצל מגשרים מוסמכים. יותר ויותר בני זוג פונים להליך גישור במטרה לסיים המחלוקות בדרכי נועם ומחוץ לכותלי בית המשפט כדי להימנע מהליכים מיותרים, מטרחה ומבזבוז זמן יקר לצדדים.