מאמרים>  על משמורת משותפת ויתרונותיה

מכל ההחלטות הרבות והלא פשוטות שיש לבצע במהלך גירושין, אלה הקשורות לילדים בעלות מטען רב במיוחד. בעוד שזוג מתגרש מבצע הפרדה בכל רבדי החיים, הרי כשזה מגיע לילדים לא יכולה להתקיים הפרדה כלל. עבור בני הזוג המבקשים להתגרש מדובר במצב מתסכל הדורש מהם ניהול קשר מתמיד המכניס מגבלות רבות בחייהם.

לכן, מתגרשים רבים נוטים לנהל קרבות מרים בעניין רגיש זה מסיבות שונות כמו נקמנות, הפחתה או תוספת בדמי מזונות או אמונה שהם ההורה הכשיר להעניק לילדים חנוך נכון.

רואים את טובת הילדים

בפני המתגרשים עומדות שתי אפשרויות לניהול ההורות: הדרך המסורתית שהיא משמורת עיקרית לצד אחד עם זמני שהות לצד השני או משמורת משותפת. עד לאחרונה היה ברור באופן גורף שמשמורת בלעדית ניתנת לאם ואילו האב נהנה מזמני שהות בלבד. בשנים האחרונות המצב השתנה משמעותית ויש בהחלט מקום למשמורת משותפת כשהרציונל הוא טובת הילדים.

מה אומר החוק? "מקומו של ילד בן שלוש הוא בחיק אמו, אך אין זה כלל בל יעבור" (בג"ץ 672/84). בעניין זה עומד לצד האם חוק חזקת הגיל הרך ובו העדפה בגידול הילד על ידי האם, עם סייג של כל מקרה לגופו. אך כיום קיימת תמיכה ברורה מצד פסיכולוגים למשמורת משותפת "אבד על חזקת הגיל הרך הכלח וחלף זמנה" (פסיכואקטואליה, יולי 2014, 355).

לא צריך להיות פסיכולוג מדופלם בכדי להבין שילד זקוק לקשר עם שני הוריו. לכן, זוגות רבים שנפרדים רואים בהורות משותפת דבר בעל חשיבות רבה עבור שלומם של ילדיהם. הורים אלה מוכנים לשים בצד מטענים רגשיים ולפתור קונפליקטים בצורה מסודרת ולא על חשבון הילדים.

מהי משמורת משותפת?

כיום, אבות רבים מעדיפים להישאר נוכחים ומעורבים בחיי ילדיהם ולכן מעוניינים לקחת חלק פעיל בגידול הילדים. משמורת משותפת מאפשרת להורים לגדל את ילדיהם באופן שיוויוני ולהישאר המשמורנים שלהם באופן שווה או כפי שהוסכם. משמורת משותפת יכולה להתנהל גם מתחת לגיל 6 ונדרשת לעמוד בכללים שונים של קרבה גאוגרפית תוך שמירה על מסגרות חינוכיות קבועות. למעשה ההבדל היחידי עבור הילדים נובע מכך שהם מחלקים את המגורים שלהם בשני בתים נפרדים כפי שנקבע בזמני שהות.

מהם התנאים לקיומה של משמורת משותפת?

בכדי לקבל משמורת משותפת נדרשים להציג רצון ויכולת אפקטיבית להתנהל ביחד כהורים שווים. זאת אומרת שנדרשים ביניהם יחסי אמון, כבוד הדדי והבנה. בנוסף, נדרשים בני הזוג להציג יכולת לנהל תקשורת הדדית גם כאשר מדובר בביקורת.

בני הזוג נדרשים להציג יכולת לפתור בעיות טכניות הנגזרות מקיום שני בתים נפרדים לילדים. לכן, כל צד נדרש להציג מקום מגורים הולם לילדים, מסוגלות הורית וכן יכולת לקיים את תנאי הסכם המשמורת. זאת אומרת לשמור על מסגרות הלימודים ופעילויות הפנאי של הילדים.

חוסכים במזונות ובהוצאות משפטיות

הנטייה הטבעית של בית המשפט היא לאפשר לאם משמורת בלעדית. לכן, לגבר יש עניין גדול יותר לקיים משמורת משותפת ו"לצמצם עלויות" הכרוכות בדמי מזונות. עם זאת, במצב לא מאוזן זה, יש נטייה של המתגרשים להיגרר לסכסוך מר בבית המשפט. כתוצאה מכך עלויות המשפט עלולות לתפוח משמעותית ולכך יש השלכות משמעותיות גם למשך המשפט.

זוג המעוניין להגיע להסכמה, נוטה לסגור עניינים ב"ספורטיביות" ואף להסתפק בגישור מחוץ לכתליי בית המשפט. כולם מרוויחים מסידור זה: היחסים נשמרים, כספים נחסכים והילדים נהנים מהורות איכותית עם פחות מתחים ומניפולציות.

ומה עם החסרונות?

בראש ובראשונה קיימת מגבלה גיאוגרפית, חשוב להבין שמגבלה זאת זמנית וככל שהילדים מתבגרים הם נעשים גמישים יותר ומתנהלים בעצמאות. חסרון שני טמון בדמי המזונות, עם זאת יש כיום רפורמות חשובות בעניין הנוטות להקל על גברים ולהפחית מעליהם את נטל הכלכלי.

עדיין מתלבטים?